שחר חסון קורע, ואין שום מילה אחרת שיכולה לתאר את אליל הצחוק בתקופת פרה-הקורונה. את הקטעים בפייס שלו ראינו בלי סוף, והיינו בשתי הופעות שלו בתל אביב, שעלו לנו "רק" 1000 ש"ח, לא כולל בייביסיטר כי הילדים כבר שומרים על עצמם.
עבור כל הופעה שילמנו 250 ש"ח על הכרטיסים, 80 ש"ח לחניון דובנוב ש"כפרה", צריך להגיד תודה אם יש בו מקום, 100 ש"ח לממתקים יקרים וטעימים כדוגמת סניידרס גבינת צ'דר או דבש חרדל ובצל, גלידת גולדה עם כל התוספות וכל הרטבים, שוקולד ריסס וכמובן פחית זירו לאזן את כל הטרלול הגלוקוזי הזה.
זאת ועוד: מכיוון שאני מהמקדימות, אז עד שהתחילה ההופעה, התחדשתי בעוד איזה תחליב גוף יוקרתי בניחוח ארומטי המעניק תחושה קטיפתית ומראה מלא ברק, או מסקרה מעצבת, מפרידה, מעגלת, מוסיפה נפח, עמידה למים במהדורה מוגבלת למראה יום יומי מעושן, מהסופר פארם האגדי שבלונדון מיניסטור.
500 ש"ח לבילוי של זוג בעולם שלא ידע קורונה מהי – מה הלו"ז?!
בהופעה האחרונה כמעט איבדתי הכרה מרוב צחוק, אני זוכרת שאמרתי ליאיר "תגיד לו להפסיק אין לי אוויר", וכשחזרנו הביתה חשבתי לעצמי שאם כבר להוציא 500 ש"ח על משהו – שזה יהיה על ערב של צחוק והנאה.
ו – suddenly, הגיעה הקורונה.
התגודדות לא באה בחשבון, גם לא במתווה ההדרגתי של היציאה מהבתים, ולפתע מופע סטנד אפ ב"בית ציוני אמריקה" נראה כסרט רחוק שפעם ראיתי ואני גם לא באמת זוכרת בדיוק מה היה שם.
כל יום שעובר ואנחנו עדיין עובדים הוא בחזקת נס גלוי, וכשבמסך מופיע מידי ערב "רק ביבי", ואחריו שורה של מנכ"לים שקובעים כמה נפחד כשאנחנו הולכים לאן שהם מאפשרים לנו, מצבנו, איך לומר, לא משהו. עולם נבוך במציאות לא מצחיקה.
הייתי מוכנה לשלם הרבה יותר מ- 500 ש"ח (שכבר אין לי בצל הקורונה) עבור מופע בינלאומי שבו תתכנס האנושות כולה לשמוע מה הפתרון למצב הקורוניסטי שנכפה עלינו.
ת'כלס, אנחנו בבתים עכשיו, וזה אומר שיש לנו מקומות מעולים לשואו הכי טוב שרץ עכשיו – תצוגת תכלית של הטבע שנותן לנו שיעור מאלף בשעשועון "מי רוצה להכיר את מערכת הטבע ולהבין מה קורה שלא נמצאים באיזון אתה". תאמינו לי אני יודעת מה אני אומרת, "אני עובדת עם אימא".