פירוש הערך 'בדידות' במילון: "בדידות היא מצב חברתי – רגשי המבטא חוסר השתייכות, ריחוק מאנשים או סביבת אנוש ולרוב כמיהה עזה להתחברויות עם אחרים, עקב מחסור בתקשורת או במגע פיזי".
מדוע אנו מקשרים בדידות למשהו "חריג" בחברה, לא תקין, יוצא מן הכלל? מדוע בדידות מעלה בנו פחד גדול, תחושה שמשהו לא בסדר וצריך למצוא פתרון – עם בתרופות או טיפול כלשהו. היום, אפשר לומר שבדידות הפכה ללא ספק הצער של הציבור כולו. ריחוק חברתי של ממש, לא ניתן לבקר את הקרובים אלינו, חגי תשרי מאחורינו והתחושה הייתה אחרת לגמרי. וזה לא רק בארצנו הקטנטונת – תחושה משותפת לאנושות כולה.
מבוגרים, צעירים, בני הנוער, ואפילו הילדים הקטנים שלנו גדלים לתוך עולם שונה לגמרי ממה שהכרנו עד כה. משהו משתנה, נרצה או לא נרצה, מפחיד /לא מפחיד, זה קורה לנגד עינינו ממש, כאילו הטבע הפריד בינינו בכוח ובא לומר לנו משהו שאותו אנחנו עדיין מנסים לגלות.
מדוע להפריד? האם לרגע חשבנו שאולי הקשרים החברתיים שלנו מבוססים למעשה על אינטרסים אישיים, אגואיסטיים ללא שום כוונה טהורה מאחוריהם? האם הקשרים שרקמנו בינינו היו קשרים הבנויים על 'ואהבת לרעך כמוך'? עם רצון אמיתי לגלות את האדם מולי ללא שיפוט וללא ביקורת? אם לרגע נחשוב, נגלה שלצערנו כנראה שהקשרים שלנו לחלוטין היו מהולים בהרבה אינטרסים אישיים.
אם כך, אולי תחושת הבדידות היא תחושה דווקא טובה?! אולי היא תוביל אותנו לרצון לחיבור אמיתי. אולי הטבע מעיר אותנו ככה טוב טו כדי לומר לנו שהגענו לקצה ההתפתחות האגואיסטית שלנו, וכעת אנו מקבלים הזדמנות להתחיל מבראשית ולבנות את הקשרים בינינו בכזאת צורה, שאף אחד לא ירצה לחיות בבדידות או לברוח מהחברה יותר?
כולם ירגישו רצויים, כולם ירגישו תורמים את חלקם לחבר ללא תחרות מטורפת ורדיפה אחרי החומר. קיבלנו מתנה, קורונה בא לטרוף לנו את כל עולמנו, זמן לשינוי אמיתי. עכשיו!
חומר למחשבה.